בעבר הייתה העיר חלק מהממלכה הצפונית שהשתרעה על טריטוריות שכיום שייכות ללאוס, תאילנד, ומיאנמר, ומרכזה היה בעיר לואנג פראבנג (העיר השנייה בחשיבותה בלאוס).
צ'יאנג מאי ממוקמת בצפון-מערב תאילנד, ונמצאת במרחק שעתיים נסיעה מן הגבולות עם מיאנמר ולאוס. היא משמשת כמרכז תיירות, וכבסיס לסיורים בכל האזור הצפון-מערבי של תאילנד. בעיר נמצא נמל התעופה הבינלאומי של צ'יאנג מאי.
בתחום הטריטוריאלי של צ'יאנג מאי ישנן אטרקציות תיירותיות רבות כגון בזאר הלילה, גן חיות המכיל פנדות (שנתרמו על ידי סין), מקדש דוי-סוטפ העתיק, מפלי מים, גייזרים ועוד. חלק מהתיירים ממשיכים צפונה לעיר פאי המהווה נקודת מעבר חשובה לתרמילאים.
הדיאלקט המקומי המדובר בצ'יאנג מאי וסביבתה שונה מעט מהשפה התאית המדוברת בשאר אזורי המדינה. פירוש שם העיר הוא "העיר החדשה". בלשון המקומית העיר נקראת גם נקוואין-פינג, על שם נהר פינג לגדתו היא שוכנת.
צ'אנג מאי היא אחת הערים הנעימות ביותר לטיול בתאילנד כיוון שהיא משלבת את כל הדברים הנהדרים שיש לתאילנד להציע למבקריה – חיי לילה מוצלחים, אתרים ואטרקציות מהן ייהנו גדולים וקטנים, שווקים צבעוניים, מרכזי קניות גדולים, בתי מלון בטווח מחירים רחב וכמובן המון מקומות טעימים לאכול בהם.
אי אפשר שלא להתאהב באזור הכפרי בצפון. נופים מרשימים, מזג אוויר נוח, אנשים חייכנים ומחירים זולים במיוחד, כל מה שצריך להבטיח טיול בלתי נשכח. רוב השטח הוא הררי ומיוער ומתגוררת בו אוכלוסייה מגוונת במיוחד של שבטי ההרים ולא מעט סינים שהיגרו לכאן והביאו איתם בליל של תרבויות, שפות ותלבושות.
בדרך כלל המטיילים בצפון מקדישים לאזור קצת פחות משבוע ובוחרים בין טיול לאזור צ'יאנג ראי ומשולש הזהב בצפון או טיול לאזור פאי ומה הונג סון במערב. מי שיכול להקדיש לצפון כ-10 ימים יכול לטייל בשני האזורים. חשוב להבין כי מי שבוחר לטייל בצפון באזור צ'יאנג ראי, ראוי כי יתחיל את הטיול בטיסה לצ'יאנג ראי ויסיים אותו בצ'יאנג מאי וכך חוסכים פעם אחת את הנסיעה הארוכה בין שתי הערים הללו. אלו שמטיילים לפאי מתחילים את הטיול ומסיימים אותו בצ'יאנג מאי.
שבטי ההרים מחולקים לקבוצות ולתתי קבוצות על פי מוצאם.
לכל שבט לבוש שונה,תרבות שונה, צורת מגורים שונה ושפה שונה (או דיאלקט שונה).
מבין כל השבטים בולטים 6 שבטים גדולים יותר.
שלושת השבטים Akha, Lahu ו-Lisu מדברים שפה שמקורה בשילוב של בורמזית וטיבטית והגיעו לתאילנד מיונאן בדרום סין.
שני השבטים Hmong ו-Mien (שנקרא גם Yahu) מדברים שפה שמקורה בטיבטית והגיעו לתאילנד מדרום מרכז סין.
השבט השישי והגדול מכולם הוא Karen, שמקורו בבורמה והוא מונה 400,000 איש.
פעמים רבות גם תתי הקבוצות בתוך השבט יכולים לדבר שפות שונות וללבוש ביגוד שונה כמו תתי הקבוצות Green Hmong ו-White Hmong שמדברים דיאלקט שונה של אותה שפה. Lisu הוא השבט הקטן בחבורת ששת הגדולים ומונה כ-55,000 איש.
למעט שבט קארן שהגיע כאמור מבורמה ורוב אוכלוסייתו מתגוררת שם גם כיום, בני השבטים האחרים הגיעו לתאילנד במהלך המאה ה-20 בעקבות שינויים פוליטיים שחלו בארצות מוצאם או בארצות שחלפו דרכן, סין (1949), בורמה (1962) ולאוס (1974).
בני השבטים הם כיום תושבי תאילנד לכל דבר ונתונים למאמץ גדול ומתמשך לשנות חלק מהרגלי החיים שלהם על מנת להתאימם לחוק התאילנדי ובעיקר לניסיונות להמיר את העיסוק בגידול ושיווק אופיום למקורות הכנסה מבוססי חקלאות אחרים.
לשם כך נבנו בתי ספר אזוריים רבים בין הכפרים, בהם לומדים חקלאות ומתמקדים בגידולים כגון טבק, קפה ותפוחי אדמה.
אומגות
טיול יום לאיי סורין
טיול פרטי לאגם צ'או לאן
ביקור בחוות הפילים הטיפולית
רפטינג
ביקור בחוות הצבים